בין גיל שישה עד עשרה חודשים יכולות השפה והתקשורת של התינוק ממשיכות להשתכלל. התינוק מביע כוונות תקשורתיות יותר ברורות ומצליח להשיג את תשומת לב ההורה על ידי השמעת קולות ושימוש בהבעות פנים. כך הוא מבהיר להורה מתי הוא שמח ונהנה מאינטראקציה ומתי אינו מרוצה. ההורה מצידו כבר יכול להבין את התינוק יותר בבירור וכיצד לתת מענה לצרכיו. לדוג', תינוק שנמצא על מזרן הפעילות, משמיע קולות דמויות בכי ומרים יד- כנראה מעוניין שירימו אותו. בגילאים אלו תינוק גם לומד לקשר בין מילה ששומע לחפץ ועל כן חשוב מאוד לדבר אל התינוק ולספר לו מה אנו מחזיקים או עושים. אם נגיש לו כדור בשעת משחק ונגיד לו "כדור", "הנה כדור", לאחר חשיפות מרובות ילמד לקשר בין המילה "כדור" לבין החפץ (הכדור) עצמו. כמו כן, ניתן ליזום שיר קבוע אותו אנו נשיר לפני פעילות צפויה וכך כל פעם שנשיר את השיר התינוק יקשר אותו לפעילות שעומדת להתרחש, למשל "אוניה אוניה" לפני האמבטיה וכדומה. בזמן זה יוזמת התקשורת הינה של ההורה ולכן- כמה שההורה ייזום יותר דיבור, משחקי קולות בתורות, משחקי ושירי אצבעות ומשחקי "קוקו"-כך גם התינוק ירצה להשתתף ולהתנסות באינטראקציות התקשורתיות ויהנה מהן. מבחינת הפקת קולות התינוק נמצא בשלב המלמול הקאנוני בו הוא חוזר על ההברות שהוא עצמו מפיק, כמו למשל: "בהבהבה, דהדהדה".
מגיל 9-10 חודשים לערך מתחילה פעילות תקשורתית הדדית מכוונת בין ההורה לילד בה התינוק הוא היוזם העיקרי ויש שאומרים ה"מפעיל" של ההורה. התינוק כבר יודע להצביע ולומד שבעזרת הצבעה וקשר עין עם ההורה הוא יכול להביע בקשה או עזרה (הצבעה לעבר חפץ), מחאה (דחיפת חפץ או נענוע ראשו) ושיתוף בחוויה עם חפץ (הרמת מבט ומחיאת כפיים לעצמו כאשר הצליח להשחיל טבעת על העמוד). נצפה בגיל זה לראות "קשב משותף" בין התינוק לבין ההורה כאשר התינוק מצביע על חפץ ובודק במבטו לראות שההורה גם הוא עוקב איתו אחרי אותו חפץ. זהו מעגל תקשורתי חשוב בו התינוק יוזם תקשורת, ההורה מגיב ונענה ליוזמה והתינוק רואה שאכן ההורה נענה ליזמתו. גם המלמול ממשיך להשתכלל והתינוק כבר מסוגל למלמל רצפים ארוכים ולהשתמש באינטונציה אשר לעיתים מזכירים לנו מילים של ממש.

אז נתחיל… כבר בהיותו ברחם, תינוק מצליח לשמוע קולות ובייחוד את קול אימו. תינוקות בני יומם מזהים ומגיבים לקולה של אימם על פני קולות אחרים. מכאן, שעוד לפני שתינוק יכול לראות או לזהות את אימו, הוא כבר מכיר את קולה ושומע אותה. זהו הבסיס הראשוני ליצירת קשר ותקשורת בהמשך הדרך. בתחילה, מטרת התקשורת הינה לאפשר לתינוק לשרוד. בכי למשל הוא אמצעי התקשורת ההישרדותי של התינוק בכדי להביע רעב, חוסר נוחות או כאב. בהמשך, במקביל להתפתחות מערכות גופו השונות (קוגניציה, מוטוריקה, ראייה ועוד) התינוק ילמד לאט לקיים תקשורת יותר רצונית וחברתית כמו חיוך ושמירה על קשר עין.